יונה בוגלה (1908–1987).
בוגלה נולד באתיופיה, ובצעירותו היה רועה צאן. רק בשעות הערב ישב ולמד קרוא וכתוב באמהרית. בהיותו בן 13, נשלח לארץ ישראל ולמד בירושלים. את מסעו הלימודי המשיך בגרמניה, בשוויץ ובפריז. בשנת 1931 חזר לאתיופיה כדי ללמד בבית הספר היהודי הראשון שנפתח באדיס אבבה. במקביל רכש השכלה גבוהה ושלט ב-12 שפות שונות.
עם כיבוש אתיופיה על ידי האיטלקים בשנת 1935 התגייס בוגלה לצבא האתיופי ונלחם בחזית הצפון עד שנת 1936.
בשנת 1941 התחיל לעבוד במשרד החינוך. באותה תקופה החלו המסיונרים הנוצרים להרחיב את פעילותם בקרב היהודים. אביו הבין את גודל הסכנה וצורך השעה, והחל להתכתב עם ד”ר פיטלוביץ ועם נשיא מדינת ישראל דאז, יצחק בן צבי, וביקש את עזרתם בהצלת יהדות אתיופיה.
בשנת 1953 פתח בית ספר יהודי בעיר אסמרה באתיופיה. חלק מתלמידי בית הספר נשלחו בהמשך לכפר הנוער “כפר בתיה” בישראל, שם הוכשרו לעסוק בהוראה, ושבו לאתיופיה כדי ללמד בבתי ספר היהודים שהקים אביו בכפרים השונים.
חזונו היה להעלות את אנשי קהילת ביתא ישראל לארץ ישראל. מצבם הכלכלי והחברתי של בני הקהילה באותה תקופה הורע עקב האנטישמיות שהתגברה. הוא יצר קשרים עם יהודי העולם וגייס אותם למאבק העלייה.
בשנת 1979, מצבם של יהודי אתיופיה החמיר, מנהיגי הקהילה ומורים שחזרו מישראל נעצרו ונכלאו, וצעירים רבים הוצאו להורג. חלק מבני העדה הפכו לפליטים ונדדו מכפר לכפר. יונה החליט לעלות לישראל עם משפחתו כדי שיוכל לפעול למען העלאת יתר בני הקהילה לארץ. הוא נפגש עם ראש ממשלת ישראל מנחם בגין ונסע לכנס של מנהיגי יהדות צפון אמריקה שם נשא נאום ותבע מכולם לאפשר עלייה של יהודי אתיופיה. דבריו המרגשים נשאו פרי ומספר חודשים לאחר מכן החל מבצע ההצלה של יהודי אתיופיה דרך סודאן.
