רוזה לואיז פארקס (1913 – 2005) הייתה אפרו-אמריקאית פעילה בתנועה האמריקאית לזכויות האזרח תושבת העיר מונטוגומרי בירת אלבמה. התפרסמה בשל סירובה בשנת 1955 לפנות את כיסאה באוטובוס לאדם לבן – סירוב שהוביל למעצרה ולהעמדתה לדין. הדבר הוביל, בעזרתו של מרטין לותר קינג, לחרם האוטובוסים של מונטגומרי, ולקביעת בית המשפט העליון של ארצות הברית שחוקי ההפרדה הגזעית נוגדים את החוקה. בעקבות כך בוטל החוק המקומי שחייב הפרדה בין הגזעים בתחבורה הציבורית.
ב-1944 עמדה פארקס בראש יוזמה להגנתה של ריסי טיילור, אישה שחורה מאלבמה שנאנסה באונס קבוצתי על ידי חבורת גברים לבנים, אשר למרות הודאות שלהם בנושא לא נחקרו או הואשמו בפשע. היא הקימה את "הוועדה למען צדק שוויוני עבור גב' ריסי טיילור , שהפך עד מהרה לארגון עם סניפים ברחבי ארצות הברית, ותמכו בו פעילים ופעילות שחורים מובילים של התקופה, שהעלו את הסוגיה לעיתונות והפעילו קמפיין שמכוון לגרום למושל אלבמה – שהיה גזען מוצהר – לפתוח בחקירה. על אף שהמקרה לא הצליח להביא לצדק עבור טיילור, ההתארגנות הכלל-ארצית בקהילות שחורות – הניחה אבני יסוד לפעולות שהגיעו מאוחר יותר, כדוגמת חרם האוטובוסים של מונטגומרי כעשור לאחר מכן
בשל תרומתה זכתה רוזה פארקס לאזכרת שמה בהיכל התהילה לנשים של מישיגן בשנת 1983. ב-1996 העניק לה הנשיא ביל קלינטון את מדליית החירות הנשיאותית וב-1999 הוענקה לה מדליית הזהב של הקונגרס על פעילותה נגד גזענות.
ב-1994 ביקש חבר הקו קלוקס קלאן לאפשר לארגונו לאמץ קטע מדרך בעיר סנט לואיס שבמדינת מיזורי בארצות הברית. במסגרת האימוץ, אמור היה הארגון לדאוג לנקיון הדרך, שבה אמורים היו להיות מוצבים שלטים הנושאים את שמו. בתחילה סירבה המדינה לבקשה, אבל לאחר פסיקת בית-משפט פדרלי שהסירוב אינו חוקתי, הוכרחה המדינה בשנת 2000 להציב את השלטים. בית המחוקקים של מיזורי החליט בתגובה לשנות את שם הדרך לדרך רוזה פארקס, והקו קלוקס קלאן ויתר על זכותו לטפח דרך זו.
